ב-1840, עזב אוגוסט רודן (Auguste Rodin) בן השלושים, את צרפת לבלגיה. בבריסל הוא קיים את תערוכת הפסלים הראשונה שלו. כשרונו הרב התבטא ביצירתו: ”תקופת הברונזה” (גרסת 1876), שהציגה דמות עירומה בצורה מציאותית כל כך עד שרודן הואשם בפיסול על דמות חיה.
כשמלאו לו ארבעים, הוזמן מרודן התבליט הידוע 'שערי הגהינום' - נושא מתוך 'הקומדיה האלוהית' של דנטה (Dante). שערי הגיהינום עמדו לעטר את המוזיאון לאומנויות דקורטיביות (Le musée des arts décoratifs) שתוכנן להבנות בפריז. התבליט (שאחד מעותקיו עומד כיום במוזאון ד'אורסה), כלל מספר דמויות מתוך 'הקומדיה האלוהית' וביניהם 'האדם החושב' שעמד להשקיף על פסלי הארורים המיוסרים למרגלותיו.
אך המוזיאון לאומנויות דקורטיביות לא נבנה מעולם ו'האדם החושב' הוצב כיצירה עצמאית תחת הכותרת 'המשורר' - ככל הנראה כאזכור לדמותו של לדנטה (זהותו מעורפלת, מפני שרודן השיל ממנו כל סממן חיצוני שיאפשר זיהוי).
עם זאת, אפשר ללמוד דברים רבים על הפסל מהתבוננות בשפת הגוף שלו בלבד. תנוחתו אופיינית לאדם מרוכז, הוא מהורהר ושקוע במחשבות. ראשו נח על אצבעותיו המתוחות. תווי פניו בולטים - הורידים מנופחים. הוא יושב בתנוחת קונטרה-פוסטו: מנח סיבובי בו משקל גופו מוטל על אחת הרגליים. התנוחה המיוחדת מדגישה את הממד הבשרני של הפסל ומבליטה את שריריו.
כל חלקי גופו משתלבים לכדי יצירת מערך שלם של רגשות מרוכזים: אצבעות הרגליים המתוחות נאחזות בקרקע הסלעית שלרגליו. המתח עולה עד לקרסוליים ומשווה לדמות תנועתיות. הגב שרירי ומודגש בהתאם לתאורת המקום, והקהל יכול לחוג סביבו הפסל ולבחון אותו בכל היבט.
האדם החושב, חושב באמצעות השכל, אך גם הגבות שמתעוותות, הנחיריים שמתרחבים, השפתיים הקפוצות, שרירי הזרועות הבולטים, הרגליים, הגב, מפרקי כפות הידיים ואצבעות הרגליים - כולם נכנסים לפעולה ומפיחים בו חיים - הוא נושם.
נתן.
1. אוגוסט רודן, האדם החושב, 1880, ארד, מוזיאון רודן, פריז.
Tout sur l'art, Panorama des mouvements et des chefs-d'oeuvre. Paris : Flammarion, 2016.
https://www.museumtv.art/artnews/articles/le-penseur-de-rodin/
https://www.grandpalais.fr/fr/article/le-penseur-de-rodin-ce-fascinant-poete
Commenti