כדי להתקרב לאמת ככל האפשר, אני מפשט את הכול עד שאגיע לתמצית העצמים...
הצייר ההולנדי פיט מונדריאן (Piet Mondrian) היה בין הראשונים שפרצו את גבולות הצורה. למרות שחונך במסורת ציוריי הנוף ההולנדיים, האומנות העכשווית הייתה מושא תשוקתו. כבר בתחילת המאה ה-20 חיפש מונדריאן דרך שונה לבטא מושגים אסתטיים. אחרי שנחשף באמסטרדם, ב-1911 לעבודותיהם של בראק ופיקאסו החליט לנסוע לפריז ב-1912 כדי לצעוד בשביל הקוביזם, האומנות החדשה והמקורית ביותר שראה מימיו. בשובו לאמסטרדם ב-1915 בעקבות מותו של אביו, פגש מונדריאן את הצייר בארט ואן דר לק (Bart van der Leck).
יחד המציאו השניים שפה חזותית חדשה וגיששו את דרכם לצורת הפשטה חדשה. ואן דר לק הראה למונדריאן כיצד שימוש בצבעי היסוד (אדום צהוב וכחול) מאפשר הפקת יצירות חדות יותר, ואט אט מונדריאן, שהתחקה אחרי הטבע, התרחק מהנוף לטובת הדגשת צבעי היסוד והקווים. ב-1917 נוסדה בהולנד תנועת דה סטיל, על-ידי האומן האדריכל תאו ון-דוסבורך. החוג כלל אומנים, סופרים, פסלים ומשוררים שקידמו רעיון של סביבת חיים חדשה באמצעות האומנות המופשטת. מונדריאן מצא איתם שפה משותפת, הוא התאים את הקוביזם שבבסיס השראתו אליהם ונהיה לאחד מנציגיה הבולטים של התנועה. בעוד שדה סטיל עיגנה את עקרונותיה בתיאוריות של מונדריאן על שימוש בצבעים וצורות טהורות.
החיפוש הבלתי פוסק של מונדריאן אחר ההפשטה הוביל אותו ליצירה טהורה מצורות שהדגישה את הקו וצבעי היסוד – כך נולדה סדרת 'הקומפוזיציות' המזוהה עמו. 'הקומפוזיציות' הראשונות עוגנו במציאות והצבע חיפה על ביטול העקומות. אך עם התגברות תהליך ההפשטה, אלו כבר היו חפות מצבע שב-1930. אחרי מלחמת העולם הראשונה, שב מונדריאן לפריז והשתקע בה, אך נמלט ללונדון עם עליית הנאציזם, ומשם למעונו האחרון, ניו יורק: העיר הגאומטרית. אומנותו של מונדריאן ידעה שינויים צורניים וצבעוניים לאורך חייו והייתה אבן דרך בהפשטה. גם אחרי מותו, יצירתו של פיט מונדריאן ממשיכה להוות השראה לרבים, הן בעולם הציור והן בעולם העיצוב.
נתן.
תמונה א': פיט מונדריאן, קומפוזיציה באדום, צהוב, כחול ושחור, 1921, שמן על בד, 59.5x59.5 ס"מ, המוזיאון לתולדות האומנות של האג.
תמונה ב': פיט מונדריאן, 1942, Broadway BoogieWoogie, שמן על בד, מומ"א.
https://www.youtube.com/watch?v=AHLkcgsnbJQ Janssen, Hans et Joop M. Joosten. Mondrian, de 1892 à 1914. Les chemins de l'abstraction. Paris, Réunion des musées nationaux, musée d'Orsay, 2002.
Comments