לפעמים, מפגש עם אומן או יצירה מכים בנו, זה מה שקרה לי כשהתוודעתי לקרוואג'ו. מעולם לא התלהבתי מהציור האיטלקי של המאה ה-16. הרנסנס הוליד יצירות מופלאות - אבני יסוד של האומנות המערבית; שמות כמו בוטיצ'לי, מיכלאנג'לו ורבים אחרים, אשר מקומם בפנתאון של עולם האומנות מובטח. אבל הקו של ואן גוך, גוגן, מודיליאני ומגריט קסם לי וריגש אותי הרבה יותר. עד שבמהלך שנה א' בתואר הראשון, הוטלה עליי מטלת כתיבה והייתי צריך לנתח יצירת אומנות כלשהי. כך נחשפתי לקרוואג'ו - נסיך האופל של תקופת הבארוק.
קרוואג'ו, מדוזה, 1595-98, שמן על בד, 48x48 ס"מ, גלריית אופיצי, פירנצה.
היום נדמה לי שאני מבין מה ריגש אותי בקרוואג'ו. כשאני עומד מול ציור שלו, עולה בי התחושה שהוא השאיר בו חלק ממנו. חתיכת בשר, פיסה מהנפש ששואפת לשוב אליו. אולי זו הסיבה שבגללה הדמויות שלו נראו לי מתוחות, חסרות מנוח; וכמו אימו לקפוץ החוצה מהבד. ומי יודע, אולי כשמסיטים את המבט, זה מה שקורה?
נתן
חפשו את Art in a Blink
Comentários